מה באמת שלכם ברשת: דומיין, אחסון, דוא״ל וחשבונות

בעל מספרה קטנה (דוגמה, לא מקרה אמיתי) בנה אתר לפני שש שנים דרך חברה שעשתה הכול: רשמה דומיין, הקימה אתר, פתחה תיבת דואר. החברה נסגרה. האתר עדיין עולה, אבל אף אחד לא יודע מי מקבל את מייל התזכורת לחידוש הדומיין, ואין סיסמה לשום דבר. הסיפור הזה מתחיל תמיד באותה שאלה: מתוך כל מה שמופיע כשמחפשים את העסק, מה באמת רשום על שמכם ובשליטתכם?

התשובה מתחלקת לארבע שכבות, ולכל אחת כללים משלה.

הדומיין: זכות שימוש לתקופה, לא בעלות

כללי הרישום של איגוד האינטרנט הישראלי, שמנהל את מרשם .il, אומרים את זה במפורש: הקצאת שם מתחם מעניקה למחזיק זכות שימוש לתקופת ההקצאה, ושם מתחם ״אינו כפוף לזכויות קנייניות״, ולכן זכות השימוש ״אינה מהווה בעלות״ (סעיף A.2). שמות מתחם מוקצים למחזיקים (סעיף 12.1), והרשם המוסמך רק מגיש את הבקשה בשמכם (סעיף 6.1).

המשמעות המעשית: מי שרשום כ-Holder ברשומת ה-Whois הוא מי שהדומיין ״שלו״. אם סוכנות או בונה אתרים רשמו את הדומיין על שמם, הם המחזיקים, לא אתם. העברת ההקצאה למחזיק אחר (Re-Assignment) דורשת את אישור המחזיק הנוכחי (סעיף 19.3(b)). כשהמחזיק הנוכחי הוא חברה שאינה קיימת, זה הופך לבעיה ממשית.

שני דברים נוספים כדאי לדעת על דומיין ישראלי:

• תקופת הרישום. מאז 1 בינואר 2020 אפשר לרשום ולחדש דומיין .il לתקופה של עד חמש שנים, לפי הודעת האיגוד; קודם לכן המקסימום היה שנתיים.
• החידוש באחריותכם. לפי הכללים, האחריות לחידוש ״מוטלת באופן בלעדי על המחזיק״, והמרשם אינו חייב לשלוח תזכורות (סעיף 17.3(a)). בפועל הרשם שולח התראות לכתובות הדוא״ל שרשומות בדומיין, ולכן כתובת לא מעודכנת היא הדרך הנפוצה לפספס חידוש.

מה קורה כשהדומיין פוקע

לפי הסבר החידוש של האיגוד, דומיין שלא חודש במועד אינו נמחק מיד. מתחיל תהליך פקיעה הדרגתי: ההפניות לשרתי ה-DNS מנותקות, כלומר האתר מפסיק לעלות והדואר שעל הדומיין מפסיק להגיע, וב-Whois מופיעה ההערה ״Not renewed. Being Revoked״. התהליך נמשך בין 30 ל-120 יום מתאריך הפקיעה המקורי ואינו קבוע. בכל אותו זמן אפשר לחדש, החידוש רטרואקטיבי לתאריך הפקיעה, ובדומיינים ישראליים אין על זה תוספת מחיר. בסוף התהליך הדומיין נמחק ונפתח לרישום לכל דורש, לפי ״כל הקודם זוכה״.

תאריך הפקיעה מופיע בשדה Validity Date בשירות ה-Whois של האיגוד, ושם גם רואים דרך איזה רשם הדומיין מנוהל. זו הבדיקה הראשונה שכדאי לעשות אם לא ברור מי מנהל את הדומיין שלכם.

להעביר דומיין לרשם אחר

אם הרשם הנוכחי לא נוח, יקר או לא עונה, אפשר להעביר את ניהול הדומיין. לדומיין .il, לפי נוהל האיגוד, מבקשים מהרשם הנוכחי קוד העברה (Transfer Authorization Code). הקוד תקף לחמישה ימים קלנדריים; מגישים את הבקשה אצל הרשם החדש, האיגוד שולח הודעה אוטומטית לדוא״ל של המחזיק, וההעברה מסתיימת אוטומטית בתוך חמישה ימים. הרשם המוותר ״אינו רשאי להתנגד״ לבקשת המחזיק. אפשר גם לנעול דומיין מפני העברות; הנעילה וביטולה דורשים את הסכמת המחזיק.

בדומיינים גלובליים כמו .com הכללים נקבעים על ידי ICANN, והם דומים ברוחם ושונים בפרטים. לפי השאלות והתשובות של ICANN למחזיקי דומיין: הרשם הנוכחי חייב לתת לכם את קוד ההעברה (AuthInfo) בתוך חמישה ימים קלנדריים מהבקשה; ב-60 הימים הראשונים אחרי רישום, אחרי העברה קודמת או אחרי שינוי בפרטי המחזיק (שם, ארגון או דוא״ל) הרשם רשאי או חייב לסרב להעברה; רשם יכול לגבות דמי העברה, אבל אסור לו לסרב להעברה בגלל אי-תשלום שלהם; ואם סורבתם בלי סיבה טובה, אפשר להגיש תלונה ל-ICANN.

דוגמה לכללים האלה בפועל: מי שקנה דומיין דרך Wix לא יכול להעביר אותו בתוך 60 יום מהרכישה, לפי מאמר העזרה של Wix. קוד ה-EPP נשלח לכתובת הדוא״ל של איש הקשר הרשום, וההעברה נמשכת בדרך כלל עד שבעה ימים. גם כאן, מי שרשום ככתובת הקשר הוא מי שמקבל את המפתח.

האתר: קבצים ומסד נתונים, או שירות שאי אפשר לקחת

יש שני סוגי ״בעלות״ על אתר, והם לא דומים. באחסון רגיל (למשל חשבון cPanel עם WordPress) האתר הוא קבצים ומסד נתונים שאפשר להוריד, לגבות ולהעלות לשרת אחר. בבוני אתרים כשירות (Wix, Squarespace ודומיהם) התוכן שלכם לפי התנאים, אבל האתר כמערכת פועל רק על השרתים של הספק ואי אפשר לייצא אותו כאתר עובד. מה בדיוק עובר ומה נשאר מאחור בכל פלטפורמה מפורט בכתבה מעבר בין פלטפורמות: מה עובר ומה נשאר מאחור.

בשתי השיטות, השאלה שחשוב לענות עליה עוד לפני שיש בעיה: מי מחזיק את פרטי הכניסה לניהול האתר ולחשבון האחסון, והאם יש גיבוי שנמצא אצלכם ולא רק אצל הספק. אם בוחרים פלטפורמת חנות, הסליקה והחשבוניות מוסיפות עוד תלויות; ראו חנות אונליין בישראל: Wix, Shopify או WooCommerce.

הדוא״ל: כתובת על הדומיין שלכם, או כתובת של ספק

כתובת כמו info@your-business.co.il קיימת כל זמן שהדומיין קיים ורשומות ה-DNS שלו מצביעות לשירות דואר. אם הדומיין פוקע, הדואר נעצר יחד איתו, כפי שתואר למעלה. כתובת בחינם אצל ספק דואר אינה תלויה בדומיין, אבל היא לא שלכם במובן של שליטה: אי אפשר להעביר אותה לספק אחר, והיא כפופה לתנאי השירות של אותו ספק.

לעסק שמשתמש בכתובת על הדומיין יש גם אחריות: ספקי הדואר הגדולים דורשים היום רשומות אימות ב-DNS כדי שהמיילים שלכם לא ייחשבו ספאם. מה בדיוק דורשים גוגל, יאהו ומיקרוסופט ואיך מגדירים את זה מוסבר בלמה המיילים מהעסק נופלים לספאם.

החשבונות: פועלים לפי תנאים של מישהו אחר

פרופיל עסקי בגוגל, עמוד פייסבוק, חשבון אינסטגרם, חשבון וואטסאפ עסקי, חנות במרקטפלייס: כל אלה הם נכסים אמיתיים של העסק, ואף אחד מהם אינו רשום על שמכם במובן שבו דומיין רשום. הם קיימים בתוך פלטפורמה, לפי תנאי השימוש שלה, ואפשר לאבד אותם בגלל השתלטות על החשבון, בגלל החלטת פלטפורמה או בגלל שהעובד שפתח אותם עזב עם הסיסמה.

בחשבונות האלה ה״בעלות״ היא בפועל השליטה בגישה: מי מנהל, איזה טלפון ואיזה דוא״ל רשומים לשחזור, ואיזה אימות נוסף מופעל. על חשבון הוואטסאפ, שהוא לרוב הערוץ העסקי הרגיש ביותר, יש כתבה נפרדת: להגן על חשבון הוואטסאפ.

מה לבדוק היום

1. Whois של הדומיין: מי רשום כמחזיק, מה תאריך הפקיעה (Validity Date), ומי הרשם. אם המחזיק אינו העסק או בעליו, זה הדבר הראשון לתקן.
2. כתובות הקשר של הדומיין: תזכורות החידוש וקוד ההעברה הולכים לשם. אם זו כתובת של ספק לשעבר, שנו אותה.
3. כניסה לחשבון הרשם ולחשבון האחסון: שם משתמש, סיסמה ואמצעי שחזור בידי העסק, לא רק בידי מי שבנה את האתר.
4. גיבוי שנמצא אצלכם: באחסון רגיל, קובצי האתר ומסד הנתונים; בפלטפורמה כשירות, לפחות ייצוא של התוכן והלקוחות במתכונת שהפלטפורמה מאפשרת.
5. רשימת החשבונות העסקיים ומי המנהל בכל אחד מהם, עם אימות נוסף מופעל.

אף אחת מהבדיקות האלה לא דורשת ידע טכני, ורובן נגמרות בחמש דקות מול מסך ה-Whois ותיבת הדואר. הן רק צריכות להיעשות לפני שהספק נעלם, לא אחרי.